<h1>ראבי"ה סימן אלף ע'</h1>
<h2>דף נז.</h2>
ההוא עובדא דהוה (בבי רב) [בבירם] בגוי דהוה סליק בדיקלא לאיתויי לוליבא בהדי דקא נחית נגע בחמרא דישראל שלא בכוונה שרי' רבא לזבוניה לגוים. כך הגירסא בהלכות גדולות [דף קכ"א ע"ג] ובפר"ח ובשאלתות. והלכה כרב נחמן ותניא כוותיה אגרדמים גוי וכו'. ולא כדגריס רבינו שלמה נגע ברישא דלוליבא בחמרא, והא דמי לכוחו שלא בכוונה כאילו נגע בו בכנף בגדו שלא בכוונה ומותר בשתייה. וכן השיב רבינו תם על מעשה שנשאל על תינוק שלא היה יכול לנדנד את הברזא ובא הגוי ונדנד אבל לא יצא טיפה מן היין לחוץ והתירו רבינו בשתייה. וראייותיו כתובות בספר הישר [שו"ת רס"י נ"ג ורס"י נ"ד], ודמי לגוי שנושא נוד של יין כשר ומניח אצבעו שוקע. דלא מיקרי מגע גוי (אבל לא) [אלא] בגופו וידיו ורגליו או שמעלה בפיו. ולקמן [נ"ח ע"ב] דגרסינן והא קא נגע ביה בנטלא, ה"פ אי אפשר שלא יגע ביין שבנטלא כיון שהוא מלא, ומשני לא צריכא דקא מוריק אורוקי. ונטל את החבית וזרקו בחמתו לבור אוקימנא [ס"א ע"א] דקא אזיל מיניה, פירוש שכל שעה תופס בו, וכן פר"ש לקמן וכן משמע בפרק כיצד הרגל [ב"ק י"ח ע"א]. שאם נגרוס ברישא דלוליבא קס"ד דשום אמורא לאוסרו בהנאה, אפילו ר' נתן לא אסר בהנאה אלא מדדו ביד אבל ברגל לא. וההיא [נ"ט ע"ב] דההיא אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא אמר רב אשי נקטוה לידיה וכו', יש להסב ולומר נקטוה לידיה דלא כיון לנסך.
